כְּשִׁיר גְּלוּי רֹאשׁ, בִּירוּשָׁלַיִם   לָאֵחֲרוֹנָה, הִתְחַלְתִּי מְדַבֵּר עִם עַצְמִי, אוֹ כְּמוֹ שֶׁאוֹמְרִים: לַחֲשֹׁב בְּקוֹל רָם, בְּעֶצֶם, לָשִׁיר בְּלַחַשׁ,מֵעֵין מַתַּן-בְּסֵתֶר לְעַצְמִי בְּסִמְטָה צָרָה בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת.   לָכֵן, אֲנִי פּוֹסֵעַ דַּוְקָא כָּאן, בִּגְאֻלָּה, עוֹלֶה בְּ"חַיֵּי אָדָם", רָגוּעַ, שְׂפָתַי נָעוֹת כְּמִתְפַּלַּל, רוֹאֶה-וְאֵינוֹ-נִרְאֶה בֵּין קַפּוֹטוֹת, שְׁטְרַיימְלֶךְ, פֵּאוֹת, זְקָנִים וְעֵינַיִם מֻפְנוֹת כְּלַפֵּי מַעְלָה, מַטָּה וּפְנִימָה, חוֹלֵף בֵּינַיהֶם כְּשִׁיר גְּלוּי-רֹאשׁ … המשך לקרוא מאה שערים, כשיר גלוי ראש בין מזמורים מכורבלים